שיתוק מוחין (CP) הוא הפרעה מוטורית הנגרמת על ידי פציעה או חריגה המערבת את חלקי המוח השולטים בתנועה.
לפי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן רוב המקרים הם מולדים,
כלומר הנזק המוחי מתרחש לפי הלידה או במהלך תהליך הלידה.
לרוע המזל, רבים מהסיבוכים המובילים לשיתוק מוחין הם פציעות לידה הניתנות למניעה.
המשמעות היא שאם רופא או בית חולים היו מתנהגים בצורה אחראית יותר,
סביר להניח שהילד לא היה סובל מנזק מוחי או מפתח שיתוק מוחין.
המונח "פגיעה בלידה" הוא רחב ומקיף גורמים רבים לנזק מוחי של יילוד,
כולל חוסר חמצן בלידה (תשניק סב לידתי), כוח או לחץ מכני מוגזם (טראומה בלידה), זיהומים ועוד.
אם רופא או בית חולים לא מצליחים לעשות כל שביכולתם באופן סביר
כדי למנוע פציעות לידה כאלה ורשלנותם גורמת לשיתוק מוחין, הדבר מהווה רשלנות רפואית.
ניתן לחלק את פציעות הלידה הגורמות לשיתוק מוחין לשלוש הקטגוריות הבאות בהתבסס על הזמן שבו התרחש הנזק המוחי.
1. שיתוק מוחין כתוצאה מהתפתחות בעייתית או חוסר חמצן (לפני לידה)
- מיעוט מי שפיר: מיעוט מי שפיר מתרחש כאשר נפח מי השפיר נמוך מהרגיל.
זה יכול להוביל לדחיסת חבל הטבור, אשר פוגעת באספקת חמצן ו
חומרים מזינים לתינוק ומגבירה את הסיכון לתוצאות הריון שליליות, כולל שיתוק מוחין. - זיהום אימהי: זיהומים כגון GBS, כוריואמניוניטיס, דלקת בדרכי השתן,
וגינוזיס חיידקי ו-הרפס כולם יכולים להיות מסוכנים ביותר עבור תינוק מתפתח.
בנוסף לסיכון להעברה אנכית (התינוק מקבל את הזיהום מהאם), זיהומים אימהיים עלולים לגרום ללידה מוקדמת,
מה שגורם לרוב לריאות לא מפותחות, תקופות של חוסר חמצן
וסיבוכים אחרים שעלולים להגביר את הסיכון לשיתוק מוחין וצורות אחרות של נזק מוחי קבוע. - רעלת הריון: לחץ דם גבוה שמופיע במהלך ההיריון, או רעלת הריון, עלול לגרום להתכווצות ולפגיעה בשליה המספקת דם עשיר בחמצן לתינוק.
זה יכול להוביל לשיתוק מוחין, במיוחד כאשר הרופאים אינם מצליחים להתערב מיידית. - פקיעת קרומים מוקדמת: מצב זה מתרחש כאשר היולדת חווה "ירידת מים" לפני תחילת הצירים.
פקיעת קרומים מוקדמת יכולה לגרום למגוון בעיות חמורות, כולל זיהום, לידה מוקדמת וחוסר חמצן.
כל הסיבוכים הללו מגבירים את הסיכון לנזק מוחי ולשיתוק מוחין. - הריון שנמשך לאחר המועד: לקראת סוף ההיריון (בסביבות הזמן שבו התינוק נולד בדרך כלל), מצב השליה מתחיל להידרדר.
אם תינוק נשאר ברחם זמן רב מדי, הידרדרות השליה עלולה לאיים על אספקת החמצן של התינוק.
בנוסף, התינוק עלול להפוך לגדול מדי, מה שהופך את הלידה לקשה ולהגדיל את הסיכוי לפציעות.
מסיבה זו, אנשי מקצוע רפואיים ממליצים לעתים קרובות על זירוז לידה בין 40 ל-41 שבועות אם התינוק עדיין לא נולד.
2. שיתוק מוחין כתוצאה מחוסר חמצן (אנצפלופתיה היפוקסית-איסכמית) או טראומה במהלך הלידה
- מקרוזומיה או חוסר פרופורציה בין האגן של היולדת לראשו של התינוק : מקרוזומיה (כאשר תינוק גדול בהרבה מהרגיל)
וחוסר פרופורציה של התינוק (כאשר ראשו של התינוק אינו יכול להיכנס בבטחה דרך האגן של האם בגלל אי התאמה לגודל)
עלולים להוביל ללידה טראומטית ולחוסר חמצן, אשר יכול, בתורו, להגביר את הסיכון לשיתוק מוחין. - אנצפלופתיה היפוקסית-איסכמית היא פגיעה מוחית המתרחשת כאשר אין מספיק
דם מחומצן שזורם למוחו של התינוק (כלומר התינוק חווה תשניק בלידה).
תשניק בלידה ו-HIE יכולים לנבוע ממגוון של סיבוכים וטעויות רפואיות שונות. - שימוש בפיטוצין או בציטוטק: פיטוצין וציטוטק הן תרופות הניתנות לאמהות כדי לעורר או לזרז את הלידה.
לפעמים, תרופות אלו עלולות לגרום להתכווצויות חזקות מדי או תכופות (טכיסיסטולה/גירוי יתר של הרחם), מה שעלול למנוע מהתינוק דם עשיר בחמצן.
גירוי יתר יכול גם לגרום ללחץ מוגזם על ראשו של התינוק, מה שעלול לגרום לטראומה מוחית.
גם חוסר חמצן וגם טראומה מוחית יכולים להוביל לשיתוק מוחין. - בעיות בחבל הטבור: חבל הטבור הוא חבל ההצלה של התינוק הוא מוביל דם עשיר בחמצן מהשליה אל התינוק.
בעיות כמו צניחת חבל טבור (שם החבל יוצא מתעלת הלידה לפני התינוק)
או כריכה של חבל הטבור (מצבו בו חבל הטבור נכרך סביב צוואר התינוק)
עלולות לגרום לחוסר חמצן בלידה ולגרום לשיתוק מוחין. - היפרדות שליה: היפרדות שליה מתרחשת כאשר השליה נפרדת בטרם עת מדופן הרחם.
זה יכול לגרום לדימום אימהי מסוכן, אשר גם מקטין את אספקת הדם העשיר בחמצן לתינוק,
דבר שעלול לגרום לשיתוק מוחין ומחייב טיפול מהיר על ידי הצוות הרפואי. - קרע ברחם: קרע ברחם עלול להסתיים במצבו בו עובר שטרם נולד יוצא מהרחם אל בטנה של היולדת.
אספקת הדם של התינוק עלולה להיות מוגבלת מהר מאוד ועלול להיגרם שיתוק מוחין. - לידת מלקחיים ולידת ואקום: השימוש בלידה מכשירנית באמצעים כמו ואקום ומלקחיים במהלך הלידה
מעמיד את התינוק בסיכון לטראומה בראש בתהליך הלידה.
טראומת ראש זו עלולה לגרום לנזק מוחי אשר, בתורו, עלול לגרום לשיתוק מוחין.
לפעמים כלים אלה מועילים, אך אנשי מקצוע רפואיים המשתמשים בהם
חייבים להיות בעלי הכשרה גבוהה ובקיאות בנסיבות שבהן יש להימנע משימוש בהם. - צירים ממושכים ו/או נעצרים: כאשר הצירים מתארכים או נעצרים, התינוק עלול להיות בסיכון לפציעה.
התכווצויות יכולות להפחית באופן זמני את זרימת הדם המחומצן,
ואם הן נמשכות זמן רב מדי או הופכות לאינטנסיביות מדי, זה יכול לגרום להיפוקסיה, טראומת לידה ושיתוק מוחין.
3. שיתוק מוחין מסיבוכים לפני הלידה
- שבץ סב-לידתי: שבץ מוחי מתרחש כאשר אספקת הדם לחלק מהמוח מנותקת.
הסיכון לשבץ מוחי בילדים הוא הגבוה ביותר בתקופה הסב-לידתית (כלומר זמן קצר לפני, במהלך או אחרי הלידה).
נזק מוחי כתוצאה משבץ יכול להוביל לשיתוק מוחין. - דימום מוחי: דימומים במוח, או דימומים תוך גולגולתיים, הם סוג של פציעת לידה טראומטית.
דימומים תוך גולגולתיים עלולים להוביל לנזק מוחי ולאחר מכן לשיתוק מוחין, במיוחד אם הם אינם מטופלים כראוי. - הידרוצפלוס: הידרוצפלוס מתרחש כאשר יש עודף של נוזל מוחי בתוך חדרי המוח ו/או החללים התת-עכבישיים.
מצב זה יכול לגרום לנפיחות, מה שעלול להוביל לנזק מוחי קבוע ולשיתוק מוחין. - צהבת וקרניקטרוס: במקרים רבים, צהבת יילודים היא מצב שניתן לטפל בו בקלות ללא השלכות קבועות.
עם זאת, אם זה לא מטופל כראוי, יותר מדי בילירובין (תוצר לוואי של כדוריות דם אדומות) עלול להצטבר במוח.
בילירובין הוא נוירוטוקסין, וכאשר הוא עובר לרקמת המוח, מתרחש מצב הנקרא קרניקטרוס, אשר פוגע במוח ועלול להוביל לשיתוק מוחין. - התקפי פרכוסים אצל תינוקות: פרכוסים הם אירועים בלתי מבוקרים הנגרמים
כתוצאה מפעילות חשמלית לא תקינה במוח עקב נזק מוחי או בעיות בכימיה של המוח.
התקפי פרכוסים אצל ילודים עלולים לפגוע במוח. ככל שההתקף נמשך זמן רב יותר
או ככל שההתקפים מתרחשים בתדירות גבוהה יותר, כך הנזק המוחי יחמיר.
אם ההתקפים והנזק המוחי הנובע מכך הם חמורים, הם יכולים להוביל לשיתוק מוחין.
עזרה משפטית במקרים של שיתוק מוחין
אם תינוקך סבל מסיבוכי לידה כלשהם, כולל אלה המפורטים לעיל,
ואובחן עם שיתוק מוחין, אנא צרו קשר עם משרד עורכי הדין שמואל קשיוב.
משרדנו מטפל בתיקי רשלנות רפואית בלידה ואנחנו נילחם כדי להשיג את הפיצוי המגיע לך ולמשפחתך.
לקוחות לא משלמים דבר אלא אם כן נזכה בתיק שלהם.