קוליטיס כיבית: מידע על גורמים, אבחון וטיפולים
קוליטיס כיבית הינה מחלת מעי דלקתית בה עלולים פצעים (כיבים) במערכת העיכול.
בדרך כלל, הציפוי הפנימי של המעי הגס והרקטום הם האזורים המושפעים ביותר,
כאשר התסמינים השכיחים ביותר הקשורים לקוליטיס כיבית מתפתחים לאט.
ההשפעות של קוליטיס כיבית עלולות להיות מתישות ואם הן אינן מטופלות בזמן עלולים להיווצר סיבוכים מסכני חיים.
מדע הרפואה טרם קבע את הגורם למחלת מעי דלקתית (IBD).
עם זאת, טיפול יכול להפחית באופן משמעותי רבים מהתסמינים המזיקים של המצב ואף להוביל להפוגה ארוכת טווח.
מחלת מעי דלקתית (קוליטיס כיבית או קרוהן) היא תגובה לא טיפוסית של הגוף למערכת החיסון הפועלת על ידי הגנה על הגוף מפני זיהום.
התגובה החריגה של מערכת החיסון מזהה בטעות חיידקים, מזון וחומרים אחרים במעי הגס כחומרים זרים הפולשים לגוף.
כתוצאה מכך, הגוף מגן על המעיים באמצעות תאי דם לבנים שבסופו של דבר גורמים לכיבים ולדלקת כרונית באזור הפגוע.
קיים הבדל משמעותי בין מחלת קרוהן לקוליטיס כיבית כאשר קרוהן יכול להשפיע על כל חלק במערכת העיכול בעוד שקוליטיס משפיעה רק על המעי הגס.
בנוסף, מחלת קרוהן תוקפת כל שכבה של דופן המעי בהשוואה לדלקת והיווצרות כיבים על רירית המעי הגס הנגרמת על ידי קוליטיס כיבית.
מי נמצא בסיכון גבוה לקוליטיס כיבית?
בעוד שכל אדם יכול לפתח קולטיס כיבית, ישנם גורמי סיכון ספציפיים הנוטים להגביר את הסיכויים הפוטנציאליים לפתח את המחלה.
גורמי סיכון אלה כוללים לעתים קרובות:
- מוצא אתני – לקווקזים, ולאנשים ממוצא יהודי אשכנזי, יש את הסיכון הגבוה ביותר לפתח קוליטיס כיבית.
- גיל – הגיל מהווה גורם סיכון חשוב להתפתחות המצב. קוליטיס כיבית נוטה להופיע אצל אנשים לפני גיל 30 או לאחר גיל 60.
- היסטוריה משפחתית – לגברים ולנשים יש סיכון פוטנציאלי מוגבר ברמה זהה
לפתח קוליטיס כיבית אם יש להם במשפחה ילד, אחר או הורה שסובל מהמצב. - נטילת תרופות מסוימות – תרופות המכילות איזוטרטינואין כולל רואקוטן לטיפול באקנה
או נוטה להגביר את הסיכון הפוטנציאלי לפתח מחלת מעי דלקתית.
עם זאת, מדע הרפואה עדיין לא מצא מתאם ישיר בין החומר הפעיל איזוטרטינואין לקוליטיס כיבית.
מה גורם לקוליטיס כיבית?
הרופאים עדיין לא קבעו בדיוק מה גורם לקוליטיס כיבית.
בעבר חשבו שמתח ותזונה ממלאים תפקידים מרכזיים בהתפתחות של מחלת מעי דלקתית.
עם זאת, מחקרים אחרונים גילו שגורמים אלו פשוט מחמירים את המצב ולא גורמים לו בפועל.
גורם אפשרי נוסף שעלול לגרום לקוליטיס כיבית כולל מערכת חיסון לא תקינה
המנסה להדוף חיידקים ווירוסים פולשים כתגובה לחומרים שנחשבים פולשים.
בעוד שמערכת החיסון עשויה להגן על המעיים מפני פולשים זרים,
היא גם מעוררת התקפה על תאים שנועדו לסייע למערכת העיכול בניסיון להגן על הגוף.
ייתכן שיש גורם תורשתי המעורב במחלת קוליטיס כיבית כאשר החולה יורש את המצב מהוריו.
מספר מחקרים גילו שמקרים רבים של קוליטיס כיבית מתרחשים בחולים
שיש להם היסטוריה משפחתית של המחלה בילד, אח, הורה או סבא וסבתא.
סיבוכים של קוליטיס
ידועים סיבוכים חמורים המתרחשים אצל אנשים הסובלים ממחלת מעי דלקתית. אלו כוללים:
- אוסטיופורוזיס (אובדן עצם חמור).
- מחלת כבד במקרים נדירים.
- התייבשות חמורה.
- מעי גס מחורר בו התפתח חור במעי הגס.
- הרחבה, ולעיתים גם הארכה רעילה של המעי הגס הכוללת התנפחות מהירה של המעי הגס.
- דלקת של המפרקים, העור והעיניים.
- פצעים המתפתחים בחלק הפנימי של המעי.
- סיכון פוטנציאלי מוגבר לפתח קרישי דם.
תסמינים נפוצים של מחלת הקוליטיס
התסמינים הקשורים לקוליטיס כיבית משתנים מאוד בין אדם לאדם יחד עם המיקום במעי הגס וחומרת הדלקת.
רופאים בדרך כלל מסווגים את המצב על סמך מיקומו בגוף והתסמינים הנלווים הכוללים לרוב:
- דימום רקטלי או כמויות זעירות של דם המועברות עם צואה.
- כאבים בפי הטבעת
- שלשול עם מוגלה או דם.
- התכווצויות בבטן.
- כאבי בטן.
- חום.
- עייפות.
- הצורך הדחוף לעשות צרכים.
- חוסר יכולת להוציא צואה למרות הדחיפות.
- עצירת גדילה אצל ילדים.
כמעט כל המקרים של מחלת מעי דלקתית יכולים להיות מסווגים כקלים עד בינוניים, על סמך סימפטומים.
עם זאת, המחלה יכולה להחמיר עם הזמן או להיכנס להפוגה באופן בלתי צפוי.
סוגים של קוליטיס כיבית
מחלת מעי דלקתית מסווגת לפי המקום שבו היא מתפתחת במעי הגס. מצבים קלים הממוקמים בפי הטבעת מכונים פרוקטיטיס כיבית.
אם חלק כלשהו של המעי הגס מעורב, הרופא בדרך כלל מסווג את המצב כקוליטיס כיבית.
צורה זו של המצב משפיעה בדרך כלל על אנשים צעירים יותר שפיתחו תסמינים חמורים יותר.
כל אדם שחווה כאבי בטן, שלשול בעת התעוררות, שלשול מתמשך,
צואה מדממת או חום בלתי צפוי הנמשך יותר מיומיים צריך לפנות לטיפול רפואי.
אבחון קוליטיס כיבית
אימות אבחנה של קוליטיס כיבית נעשה בדרך כלל לאחר שנשללו כל הגורמים הפוטנציאליים האחרים לתסמינים הקשורים למחלה.
בנוסף לביצוע בדיקה גופנית מקיפה ולקיחת היסטוריה משפחתית ואישית,
לרוב יזמין הרופא מגוון הליכים ובדיקות לאבחון מדויק של מחלת מעי דלקתית. אלו כוללים:
- בדיקות דם – הרופא עשוי להזמין בדיקות דם כדי לזהות אנמיה המתרחשת בגוף
כאשר אין מספר מספיק של כדוריות דם אדומות כדי להבטיח שכל רקמות הגוף קיבלו חמצן מספק.
בנוסף, בדיקת הדם יכולה לשלול כל סוג של זיהום. - קולונוסקופיה – באמצעות צינור מואר, גמיש וארוך, הרופא יכול לראות את כל המעי הגס ולקחת ביופסיה (רקמת דגימה)
לניתוח במסגרת מעבדה על ידי פתולוג כדי לסייע באישור האבחנה. - דגימת צואה – בדיקה זו יכולה לזהות את כל תאי דם לבנים שנמצאים בצואה ולשלול כל הפרעה אחרת כמו זיהום הנגרם על ידי טפילים, וירוסים או חיידקים.
- סיגמואידוסקופיה גמישה – החדרת צינור גמיש, דק ומואר, הרופא יכול לבדוק את החלק הסיגמואידי של המעי הגס
כדי לקבוע את חומרת הדלקת ללא צורך בביצוע קולונוסקופיה מלאה. - סריקת CT – בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT) של האגן והבטן יכולה לקבוע את רמת הדלקת במעי הדק ולגלות כמה מהמעי הגס הפך דלקתי.
צילום רנטגן של אזור הבטן יכול לעזור למצוא כל סיבוך כולל מעי גס מחורר.
טיפול בקוליטיס כיבית
לאחר שאומתה אבחנה מדויקת של מחלת מעי דלקתית, הרופא יכול לגבש תוכנית טיפול יעילה.
זה כולל בדרך כלל תרופות אנטי דלקתיות כולל קורטיקוסטרואידים ואמינוסליצילטים.
עם זאת, הרופא עשוי לרשום גם תרופות לדיכוי מערכת החיסון, אנטיביוטיקה, משככי כאבים, תוספי ברזל ותרופות נגד שלשולים.
אפשרות נוספת לטיפול בקוליטיס כיבית כוללת הליך כירורגי בו מוסרים פי הטבעת והמעי הגס.
ניטור המעי הגס לסרטן המעי הגס הכרחי כדי להפחית את הסיכון הפוטנציאלי לאורך זמן.
מקרים חמורים שלא מטופלים עלולים להתפתח לדלקת ראשונית צלקתית של דרכי המרה (PSC), מצב מתיש המשפיע על המעי הגס ופי הטבעת.
רשלנות רפואית וקוליטיס כיבית
מחקר שפורסם בכתב העת Journal of Crohn's and Colitis הדגיש עיכובים חמורים
באבחון קרוהן וקוליטיס ואת ההשפעה שיש לכך על רווחת המטופל.
לאבחון מאוחר יכולות להיות השלכות נרחבות על הרווחה הפיזית והנפשית של המטופל כאחד.
המחקר, שסקר את הרשומות של 19,000 אנשים באנגליה עם קוליטיס כיבית ומחלת קרוהן
מצא שאחד מכל עשרה אנשים עם מחלת מעי דלקתית ביקר את הרופא עם תסמינים חמש שנים לפני שקיבלו אבחנה.
תביעות העוסקות באיחור באבחון קוליטיס יכולות לנבוע ממצבים מסוג זה,
לפיהם מטופל המתין פרק זמן מופרז לפני אבחון נכון והוא סבל יתר על המידה כתוצאה מכך.
תביעות אבחון מושהה
למרבה הצער, המחקר גילה גם שבקרב חולים עם תסמיני מעי הנמשכים יותר משישה שבועות,
מחציתם נאלצו להמתין יותר מ-18 חודשים כדי לפנות למומחה.
עיכובים מופרזים עלולים להוביל לסבל מוגבר ולגרום לתביעות בשל איחור באבחון.
אחד הגורמים המיוחסים לעיכוב באבחון הוא שלעתים קרובות ניתן לטעות
ולשייך את הסימפטומים של המטופל למצבים אחרים, כגון תסמונת המעי הרגיז או טחורים.
במקרים אלה, עלולה להתעורר טענה לאבחון שגוי, אם איש המקצוע הרפואי
לא הצליח לבצע בדיקות נכונה או לנקוט בצעדים שיכלו לזהות נכון את המצב.
מקרים נוספים של רשלנות רפואית בהקשר של קוליטיס באים לידי ביטוי בכך שאדם הסובל מקוליטיס סובל מאיחור באבחון של מחלת הסרטן,
במקרים אלה הצוות הרפואי לא מזהה בזמן סימפטומים אותם מציג המטופל אשר מעידים על החמרה במצבו.
אם נגרם לכם נזק כתוצאה מאיחור באבחון מחלת הקוליטיס או כל רשלנות רפואית אחרת בהקשר לטיפול במחלה,
צרו עמנו קשר על מנת לבדוק אם באפשרותכם להגיש תביעת רשלנות רפואית.
משרדנו בעל ניסיון רב בטיפול בתביעות מסוג זה ואנו נספק לכם יעוץ והסברים ללא עלות וללא התחייבות.