סרטן השד הוא קשה ומסובך לטיפול, כאשר רופאים רבים ממליצים על שילוב של ניתוח, הקרנות,
טיפולים כימותרפיים או טיפול הורמונלי בהתאם לסוג הסרטן, מה שהופך את הגילוי המוקדם לחשוב ביותר.
מניסיוננו הבנו כי רשלנות רפואית וכישלון באבחון סרטן השד נובעים בדרך כלל באחד או יותר מארבעת המקומות הבאים.
גנטיקה והיסטוריה משפחתית
מכיוון שהסיכון לסרטן השד נמצא בקורלציה כה חזקה עם ההיסטוריה המשפחתית של המטופלת,
גנטיקה וגורמי סיכון, חיוני שהרופא המטפל הראשוני והגניקולוג ישיגו היסטוריה רפואית שלמה,
כולל זיהוי קרובי משפחה כלשהם אשר מהווים את משפחתה הקרובה
או הרחוקה של המטופלת אשר אובחנו כסובלים מכל סוג של סרטן שד או סרטן השחלות.
היסטוריה משפחתית מפורטת חיונית בכדי לקבוע כיצד יש לעקוב אחר מטופלת ולקבל ייעוץ לגבי אפשרויותיה.
יש להמליץ לנשים שההיסטוריה המשפחתית שלהן כוללת יותר מבת משפחה אחת שאובחנה כחולה בסרטן השד
לבצע בדיקת דם כדי לבדוק אם יש להן את הגן BRCA-1 או BRCA-2,
שיכול להפחית את יכולתו של הגוף להילחם בגידולים,
ובכך הופך את הסיכון של האישה לפתח את סרטן השד לגבוה הרבה יותר
כמו גם הסיכון שאותו סרטן שד יהיה עם גרורות לאיברים אחרים, כמו הריאות או עמוד השדרה.
בנוסף, נשים עם אחד הגנים של ה- BRCA צריכות לעבור כריתות שד מונעות המומלצות להן .
מעקב תכוף תוך התייחסות לתלונות המטופלת
למרות שקמפיינים לבריאות הציבור מדגישים את הצורך של נשים לבצע בדיקה עצמית של השד לצורך אבחון קיומם של גושים בשדיהן
או הפרשות לא מוסברות מהפטמות שלהן, לעתים רופאים אינם מצליחים לעקוב אחר דיווחים אלה על ידי מטופלות.
גם אם רופא מטפל ראשוני אינו מצליח למצוא גוש שתואר על ידי המטופלת במהלך בדיקת שד,
על הרופא בכל זאת להמשיך ולעקוב אחר האפשרות לקיומו של סרטן שד עד שיוכל להבטיח לעצמו כי למטופלת אכן אין חריגות.
לדוגמה, גם אם רופא אינו יכול למצוא גוש המדווח על ידי המטופלת בבדיקת הרופא,
על הרופא לבצע או לקבוע למטופלת בדיקת אולטרסאונד בכדי לבחון מקרוב את האפשרות שהגוש הוא גידול שפיר או גידול סרטני אחר.
תקשורת טובה בין הרופאים
שלישית מכיוון שהסקר, האבחנה והטיפול בסרטן השד יכולים לערב כל כך הרבה רופאים שונים
מרופא מטפל ראשוני, לרדיולוג, לאונקולוג – תקשורת תקינה בין כל הרופאים היא חיונית ואף הכרחית.
במקרים רבים של רשלנות רפואית בסרטן, הרופא המטפל הראשון הכיר באפשרות לבעיה,
אך אז רק הורה לבצע בדיקת ממוגרפיה כבדיקת סקר ולא ממוגרפיה אבחנתית.
בממוגרפיה המבוצעת כבדיקת סקר, הרדיולוג לא התבקש להסתכל על חלק מסוים בשד,
אלא הוא בדרך כלל בוחן את האזור כולו לאזורים חריגים כלשהם.
עם זאת בממוגרפיה אבחנתית, הרופא המפנה מצביע בפני הרדיולוג
על האזור הספציפי שמדאיג אותו ומחובתו של הרדיולוג לבחון את האזור הזה יותר לעומק.
באופן דומה, אם חולה עברה ממוגרפיה לצורך ביצוע ביופסיה או לכריתת שד, חיוני שהרדיולוג,
המנתח והרופא המטפל בראשון יישארו בקשר הדוק ביחס לאופי המדויק של הביופסיה וכריתת השד
המבוצעת על מנת להבטיח כי כל מקור לדאגה קיבל את ההתייחסות הראויה
וכדי להבטיח כי בעתיד יתבצע מעקב קפדני אחר אזורים שלא טופלו.
התייחסות נכונה לתוצאות הבדיקות
רביעית , מקרים רבים של אבחון מוטעה בסרטן השד סובבים
סביב משהו פשוט וטראגי כמו אי קריאת בדיקה בצורה נכונה.
לפעמים הרופא המטפל מבצע כראוי בדיקת אולטרסאונד לאחר שמטופלת מדווחת על גוש בשד,
אך הרופא אינו מצליח לזהות את הגוש באולטרסאונד.
פעמים אחרות מבוצעת בדיקת ממוגרפיה מלאה,
אך הרדיולוג מאפיין באופן לא נכון גידול סרטני כזיהום או דלקת אחרת.
במקרים מסוימים מבוצעת ביופסיה,אך התוצאות אינן מדווחות כראוי לרופא המנתח או לכל אחד אחר העוסק בטיפול במטופלת,
מה שמוביל רבים מהרופאים להניח שלא בצדק שהביופסיה חזרה עם תוצאה שלילית.