נראה ברור מאליו לומר זאת, אך בעיות נפשיות מהוות בעיות בריאותיות בדיוק כמו כל שאר הבעיות הבריאותיות.
וכמו בכל סוג של דאגה בריאותית, כאשר מישהו סובל מדיכאון, חרדה או צורות אחרות של בעיות נפשיות,
הוא עשוי לבקש את עזרתו של איש מקצוע רפואי כדוגמת רופא המשפחה, פסיכולוג, פסיכיאטר וכו'.
אם חולה סבל מכאבים בחזה והתייעץ עם קרדיולוג, נראה ברור מאליו שהרופא צריך לבצע בדיקות
כדוגמת א.ק.ג, בדיקות דם למדידת רמות אנזימים מסוימים ועוד.
יתרה מזאת, נראה ברור כי לאחר ביצוע בדיקות אלו הרופא יהיה מחויב לפרש אותן בזהירות הראויה.
אם הוא נמנע מלבצע את הבדיקות הנדרשות או לחלופין מפרש אותן בצורה שגויה והחולה עוזב
את המרפאה או את בית החולים וסובל זמן קצר לאחר מכן מהתקף לב קשה,
כל הנראה הרופא עשוי להיתבע בשל התנהלותו אשר נחשבת לרשלנות רפואית.
כמובן, אין בדיקות מעבדה או מכונות שיכולים להצביע על נטיות אובדניות של מטופל.
אף על פי כן, לפסיכיאטרים ואנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש כלים בהם הם יכולים
וצריכים להשתמש כדי לגלות האם חולים עלולים לפגוע בעצמם, כלים אלו נמצאים
תחת המטריה של "הערכת מסוכנות". ישנם גם פרוטוקולים לגבי הפעולות אותן יש לעשות
במקרים של חולים המוגדרים ברמת סיכון גבוהה לעצמם או לסביבה.
פסיכיאטר או מטפל המתעלם או לא מזהה סימני אובדנות עשוי להיות אחראי לרשלנות רפואית.
הוכחת רשלנות רפואית במקרים של מטופל שהתאבד
הוכחת רשלנות רפואית היא לעתים דבר לא פשוט כלל.
רק בגלל שאדם ביקר אצל פסיכיאטר או מטפל שלא הצליח לצפות את התאבדותו או את ניסיון ההתאבדות שלו, אין פירושו שמדובר ברשלנות רפואית.
בדומה לסוגים אחרים של תביעות בגין רשלנות רפואית, תובעים המגישים תביעת רשלנות רפואית צריכים להוכיח ארבעה אלמנטים המכונים יסודות עוולות הרשלנות.
- חובת זהירות מושגית: לרופא הייתה חובה לדאוג למטופל בהתבסס על מערכת היחסים ביניהם.
זה בדרך כלל המרכיב הקל ביותר להוכחה; אם לפסיכיאטר יש קשר של רופא למטופל עם התובע,
בין אם במרפאה פרטית, בחדר המיון בקומת האשפוז וכו', ניתן לומר שהקשר מתקיים.
לאחר מכן על הרופא לספק טיפול שאינו רשלני.
- הפרת חובה / רשלנות: חובת הזהירות של הרופא נובעת מ"סטנדרט הטיפול" במילים אחרות, מה יעשה רופא סביר במצב דומה.
לדוגמה, אם רופא סביר במחלקת המיון היה מורה על קבלה לאשפוז פסיכיאטרי של מטופל עם נטיות אובדניות אשר יש לו אמצעים
ותוכנית מסודרת כיצד הוא הולך להתאבד, רופא שישחרר מטופל כזה ללא תמיכה ומעקב ככל הנראה מפר את חובת הזהירות ומסתכן בהגשת תביעת רשלנות רפואית נגדו. - נזק: מישהו צריך לסבול בפועל על מנת שתהיה תביעה בגין רשלנות רפואית.
לדוגמה, בתרחיש לעיל, גם אם הרופא שחרר ברשלנות מטופל אובדני בעליל, אם החולה בסופו של דבר לא ביצע ניסיון התאבדות ולא נגרם לא בפועל נזק,
היסודות להגשת תביעת רשלנות רפואית לא מתקיימים. - קשר סיבתי: חייבת להיות אפשרות להראות שהמעשה הרשלני של הרופא הוא הגורם לנזקים שנגרמו.
לדוגמא, נניח כי שחרור החולה לביתו הותנה על ידי הרופא המטפל בתוכנית לפיה אשתו של המטופל
הסכימה לשהות במחיצתו כל הזמן וכן לדאוג שלא יהיו בסביבתו כלי נשק או חפצים חדים איתם המטופל עלול לגרום לעצמו נזק.
במקרה בו האישה תשאיר את הבעל לבדו עם גישה לכלי נשק או חפצים חדים והמטופל יתאבד יהיה קשה מאוד להוכיח שרשלנותו של הרופא היא זו שגרמה להתאבדות.
עורך דין מנוסה ברשלנות רפואית
מקרי התאבדות הרסניים מבחינה רגשית למשפחת המנוח כמו גם לרופאים שפספסו דגלים אדומים בהתנהגותו של המטופל שהתאבד.
מקרים של רשלנות רפואית אשר הובילה להתאבדות הם לעתים נדירות פשוטים לבירור.
על הרופאים לקבל החלטה לאחר הפעלת שיקול דעת באיזה דרך יש לנקוט. אך כל החלטה עדיין חייבת לעמוד בסטנדרט הטיפול.
כל עוד פעולות הרופא אלה נופלות תחת המטריה של מה שרופא סביר יכול וצריך לעשות, סביר להניח שהתנהלות הרופא לא תוגדר כרשלנות רפואית.
זו הסיבה שחשוב לעבוד עם עורך דין מנוסה ברשלנות רפואית במקרים אלה.
עורכי דין העוסקים באופן קבוע בתחום הרשלנות הרפואית מיומנים בחקירת הפרטים שיכולים לנצח או להרוס תביעות.
לעורכי דין המנוסים ברשלנות רפואית יש גם קשרי עבודה עם עדים מומחים שיכולים להציג מידע באופן שיחבר את הנקודות כמו שצריך כדי לנצח בתביעה.
לאבד אדם אהוב להתאבדות זה מתסכל והרסני. שום סכום כסף לא יכול לפצות על ההפסד שנגרם לכם,
אך העמדת הרופא שהתרשל לדין וקבלת הפיצוי המגיע לכם עשויים להביא אתכם לסגירת מעגל.
אם יש לכם שאלות בנוגע לחובותיו של רופא במקרים של התאבדות או ניסיון התאבדות של אדם אהוב עליכם, אתם מוזמנים ליצור עמנו קשר.