רשלנות רפואית בניתוח לכריתת טחול

הטחול הוא איבר חיוני במערכת החיסונית ובסינון הדם,
הממוקם בחלקו השמאלי העליון של חלל הבטן.
ניתוח לכריתת טחול (Splenectomy) מבוצע לרוב בשל שתי סיבות עיקריות:
פציעה טראומטית הגורמת לדימום פנימי מסכן חיים (כמו בתאונת דרכים),
או כחלק מטיפול במחלות המטולוגיות ואונקולוגיות.
למרות שמדובר בפרוצדורה מצילת חיים במקרים רבים,
הכריתה חושפת את המטופל לסיכונים ארוכי טווח,
ובראשם פגיעה משמעותית ביכולת הגוף להילחם בזיהומים.

מקרים של רשלנות רפואית בכריתת טחול מתרחשים כאשר הצוות הרפואי
אינו פועל בהתאם לסטנדרטים המקצועיים הנדרשים – בין אם בהחלטה על עצם הכריתה,
במהלך הניתוח עצמו, או במחדלים חמורים
בטיפול המונע הנדרש לאחר מכן.
עבור המטופל,כריתה רשלנית או ניהול לקוי של המצב לאחר הניתוח
עלולים להוביל לסיבוכים קטלניים, זיהומים בדם (ספסיס) ונכות קבועה.

ההחלטה על כריתת טחול – האם היא הייתה הכרחית?

אחד ההיבטים המרכזיים בתביעות רשלנות רפואית
בכריתת טחול הוא שאלת הנחיצות של הפרוצדורה.
ברפואה המודרנית קיימת מגמה ברורה של “שימור טחול” (Spleen-preserving surgery), במיוחד אצל ילדים.
אם מנתח ממהר לכרות את הטחול במקרה של קרע קטן שניתן היה לעצור את הדימום בו
באמצעים שמרניים או בניתוח לתיקון הטחול בלבד, הדבר עשוי להיחשב כרשלנות.

במסגרת תביעות של רשלנות רפואית בניתוח, אנו בוחנים האם הרופא שקל את כל החלופות.
כריתה מלאה של איבר כה חשוב צריכה להיות המוצא האחרון.
אם המנתח בחר בדרך הקלה עבורו אך המסוכנת יותר עבור עתיד המטופל,
ללא הצדקה רפואית מובהקת, קיימת עילה מוצקה לדרישת פיצויים.
המומחים הרפואיים עמם אנו עובדים בודקים את פרוטוקול הניתוח
ואת ממצאי ההדמיה כדי לקבוע האם ניתן היה להציל את הטחול.

בנוסף, רשלנות יכולה להתבטא באי-ביצוע בדיקות הדמיה נחוצות
כמו CT בטן לפני קבלת ההחלטה הכירורגית במקרים שאינם דחופים.
אבחון שגוי של חומרת הפציעה בטחול מוביל לא פעם לניתוחים מיותרים
שמשאירים את המטופל חשוף למחלות זיהומיות למשך כל ימי חייו.

רשלנות במהלך ניתוח לכריתת טחול: פגיעה באיברים סמוכים ודימומים

ניתוח כריתת טחול, בין אם הוא מבוצע בגישה פתוחה ובין אם בגישה לפרסקופית,
דורש מיומנות גבוהה בשל קרבתו של הטחול לאיברים רגישים אחרים.
רשלנות רפואית בכריתת טחול באה לידי ביטוי
לא פעם בפגיעה בלתי מכוונת בזנב הלבלב,
בקיבה או במעי הגס במהלך הניתוח. פגיעה בלבלב,
למשל, עלולה לגרום לדלף של אנזימי עיכול לחלל הבטן,
מצב מסוכן המוביל לדלקת לבלב חריפה ולניתוחים חוזרים ומורכבים.

כמו כן, הטחול הוא איבר עשיר בכלי דם.
אי-קשירה נכונה של כלי הדם המובילים לטחול
עלולה לגרום לדימום פנימי מאוחר לאחר שהמטופל כבר יצא מחדר הניתוח. אם הצוות המנתח
לא וידא “המטוסטזיס” (עצירת דם) מוחלטת לפני סגירת הבטן, מדובר בכשל טכני מקצועי.
במקרים של רשלנות רפואית בבית חולים, אנו נתקלים במקרים בהם המטופל הוחזר
לחדר הניתוח במצב של הלם תת-נפחי בגלל דימום שלא נשלט כראוי בניתוח הראשון.

מעבר לכך, השארת חפצים זרים (כמו פדים או מכשירים כירורגיים)
בתוך חלל הבטן במהלך כריתת טחול דחופה
היא דוגמה קלאסית של רשלנות רפואית בניתוח.
מחדל כזה גורם לזיהומים קשים, כאבים כרוניים
וצורך בפרוצדורות פולשניות נוספות להוצאת הגוף הזר.

המחדל החמור ביותר: היעדר טיפול מונע וחיסונים

הסיכון הגדול ביותר עבור אדם ללא טחול הוא זיהום דם מהיר וקטלני (OPSI – Overwhelming Post-Splenectomy Infection).

כדי למנוע זאת, קיימים פרוטוקולים רפואיים מחמירים המחייבים
מתן חיסונים ספציפיים (נגד פנאומוקוק, מנינגוקוק והמופילוס אינפלואנזה) וטיפול אנטיביוטי מונע.
רשלנות רפואית בכריתת טחול מתרחשת לעיתים קרובות
דווקא בשלב זה – כאשר המטופל משוחרר לביתו
מבלי שחוסן או מבלי שקיבל הנחיות ברורות לגבי הסכנות המלוות אותו.

חובת הצוות הרפואי היא לוודא שהמטופל מבין שעליו ליטול אנטיביוטיקה
לפני טיפולי שיניים או בכל מצב של חום, ולשאת “כרטיס מטופל ללא טחול”.
אי-מתן חיסונים בזמן הנכון (לפני ניתוח אלקטיבי או זמן קצר לאחר ניתוח דחוף) הוא מחדל שעלול לעלות בחיים.
תביעות רבות מוגשות כאשר מטופל ללא טחול מגיע לחדר מיון עם חום,
והצוות הרפואי אינו מתייחס אליו כאל מקרה דחוף ביותר, מה שמוביל לקריסת מערכות תוך שעות ספורות.

במקרים של רשלנות רפואית בקרדיולוגיה או בתחומי רפואה אחרים,
לעיתים שוכחים הרופאים המטפלים לציין בתיק הרפואי המרכזי כי המטופל עבר כריתת טחול בעבר.
חוסר בתיעוד רפואי רציף עלול לגרום לכך שרופא בקהילה לא יזהה את חומרת מצבו
של המטופל בעת מחלה זיהומית פשוטה לכאורה, והתוצאה תהיה רשלנות בטיפול המאוחר.

הוכחת קשר סיבתי ופיצויים בגין כריתת טחול רשלנית

כדי להגיש תביעת רשלנות רפואית בכריתת טחול, עלינו להוכיח כי הטיפול שניתן חרג מהפרקטיקה המקובלת וכי חריגה זו היא שגרמה לנזק.
המומחים הרפואיים מטעמנו בוחנים האם הכריתה הייתה בלתי נמנעת,
האם הטכניקה הכירורגית הייתה תקינה והאם המטופל קיבל את מעטפת ההגנה החיסונית הנדרשת.

הפיצויים בתביעות אלו מחושבים על פי מספר גורמים: הנכות הרפואית הנובעת מאובדן האיבר (שמגדילה את הסיכון למחלות קשות),
אובדן כושר השתכרות עקב ימי אשפוז ממושכים או סיבוכים,
הוצאות על תרופות וחיסונים מיוחדים, ופיצוי משמעותי על כאב וסבל.
במקרים טרגיים של מוות כתוצאה מזיהום שלא נמנע בגלל היעדר חיסונים,
הפיצוי כולל גם את אובדן התמיכה הכלכלית בבני המשפחה ופיצוי על קיצור תוחלת החיים.

משרדנו מלווה נפגעי רשלנות רפואית במקצועיות ובדיסקרטיות,
תוך חתירה בלתי מתפשרת להשגת הפיצוי המקסימלי עבורכם.
אנו מבינים את המשמעות של חיים ללא טחול והחרדה המלווה כל זיהום פשוט,
ופועלים כדי להבטיח שהאחראים למחדל ייתנו את הדין.

אם אתם או יקיריכם עברתם כריתת טחול ואתם סובלים מסיבוכים,
או אם לא קיבלתם את המידע והחיסונים הנדרשים לאחר הניתוח,
פנו אלינו לבחינת המקרה שלכם. ניתן ליצור קשר לייעוץ ראשוני בטלפון 03-9393848.
אנו כאן כדי לעזור לכם לממש את זכויותיכם ולהבטיח לכם עתיד בטוח יותר.