רשלנות רפואית בקטיעת גפה: האם ניתן היה למנוע את הניתוח וכיצד תובעים פיצויים?

ניתוח קטיעת גפה (המוכר בעגה הרפואית כ”אמפוטציה”) הוא אחד ההליכים הכירורגיים
המטלטלים והמורכבים ביותר,הן מבחינה רפואית והן מבחינה נפשית.
מדובר בהליך בלתי הפיך, המבוצע לרוב כתוצאה מסיבוכי מחלת הסוכרת, מחלות כלי דם היקפיות חמורות,
זיהומים קשים שאינם מגיבים לטיפול או טראומה פיזית קשה.
המטרה המרכזית של הניתוח היא להסיר רקמה נמקית או מזוהמת
כדי להציל את חיי המטופל ולמנוע התפשטות של הזיהום למערכות הגוף.

מקרים של רשלנות רפואית בניתוח לקטיעת איבר מתרחשים כאשר הצוות הרפואי חורג מסטנדרט הטיפול המקובל.
עבור המטופל, כל טעות בשיקול הדעת הרפואי בשלב זה נושאת
השלכות דרמטיות על יכולת הניידות, תהליך השיקום העתידי ואיכות חייו.

רשלנות בקביעת גובה הקטיעה והשלכותיה על השיקום

אחת ההחלטות הקריטיות ביותר בניתוח היא קביעת הגובה המדויק שבו תבוצע הקטיעה.
המנתח מחויב לאזן בין הצורך להסיר את כל הרקמה החולה לבין השאיפה לשמר כמה שיותר מהגפה,
כדי לאפשר התאמת פרוטזה (גפה מלאכותית) ותפקוד עתידי נאות.
לדוגמה, בקטיעת רגל קיים הבדל תהומי בין קטיעה מתחת לברך לבין קטיעה מעל הברך;
שימור מפרק הברך משפר משמעותית את סיכויי השיקום של המטופל.

רשלנות רפואית בקביעת גובה הקטיעה יכולה לבוא לידי ביטוי בשני מצבים עיקריים:

• קטיעה גבוהה מדי ללא הצדקה: הסרת חלקים בריאים מהגפה באופן שמקשה על השיקום, ללא סיבה רפואית ממשית.

• קטיעה נמוכה מדי (באזור איסכמי): ביצוע החיתוך באזור שבו זרימת הדם אינה מספקת,
  מה שמוביל לאי-ריפוי של הגדם ולצורך בניתוח קטיעה חוזר וגבוה יותר.

במסגרת תביעות רשלנות, נבדק האם בוצעו בדיקות הדמיה וזרימת דם (כמו אולטרסאונד דופלר או בדיקת לחצי חמצן) בטרם הניתוח,
והאם ניתן היה לבצע שחזור כלי דם (Revascularization) כדי למנוע או לצמצם את היקף הקטיעה.

זיהום לאחר הניתוח ומחדלי מעקב

הסיכון המרכזי לאחר הניתוח הוא התפתחות זיהום בגדם,
במיוחד אצל מטופלים הסובלים מבעיות באספקת דם או מסוכרת.
מחדלים בשלב זה מהווים עילה מרכזית לתביעה נגד המוסד הרפואי:

• היעדר טיפול מניעתי: אי-מתן טיפול אנטיביוטי מניעתי מתאים.

• הפרת נהלי סטריליזציה: תנאי היגיינה ירודים בחדר הניתוח או בעת החלפת החבישות במחלקה.

• התעלמות מתסמיני זיהום: אי-זיהוי מוקדם של אדמומיות, חום מקומי, הפרשות מוגלתיות או ריח רע,
  העלולים להוביל לנמק (גנגרנה) ואף לאלח דם (ספסיס) ולקריסת מערכות.

• שחרור מוקדם ורשלני: שחרור מטופל לביתו עם גדם שאינו חיוני,
  השארת גופים זרים בפצע, או תפירה חוסמת המונעת ניקוז נוזלים.

כשל באבחון: האם ניתן היה למנוע את קטיעת הרגל?

לעיתים קרובות, הרשלנות מתרחשת זמן רב לפני ההגעה לחדר הניתוח. קטיעות גפיים רבות
הן למעשה תוצאה של כשל באבחון מוקדם או טיפול לקוי בשלבים המוקדמים של המחלה:

• רשלנות רפואית בקרדיולוגיה וכלי דם: התעלמות מחסימות בעורקי הגפיים אצל חולים בסיכון,
  ומניעת טיפול תרופתי או צנתור שהיו יכולים להציל את הגפה.

• הזנחת פצעים סוכרתיים: איחור באבחון זיהום קל בכף הרגל שהופך לנמק
  עקב היעדר טיפול אנטיביוטי או התערבות כירורגית מוקדמת.

העיקרון המשפטי והרפואי ברור: קטיעת גפה חייבת להתבצע
אך ורק כמוצא אחרון בהחלט, לאחר שמוצו כל אפשרויות הטיפול האחרות.

מימוש זכויות וקבלת פיצויים בגין קטיעה רשלנית

ניהול תביעת רשלנות רפואית במקרים של קטיעת איברים דורש בחינה מדוקדקת של התיק הרפואי בשילוב מומחים רפואיים בכירים בתחומי הכירורגיה,
האורתופדיה וכלי הדם. בשל ההשלכות הכבדות והנכות הצמיתה, הפיצויים הנפסקים בתביעות אלו הם מהגבוהים במערכת המשפט.

מרכיבי הפיצוי הכספי בתביעות קטיעת גפה:

נפגעתם מרשלנות רפואית? אל תישארו עם השאלות לבד.

אם עברתם ניתוח לקטיעת גפה ואתם חשים כי ניתן היה למנוע אותו לו הייתם זוכים לטיפול נכון בזמן,
או שהטיפול שניתן לכם בבית החולים הוביל לסיבוכים קשים ומיותרים – משרדנו כאן עבורכם.
אנו מלווים נפגעי רשלנות רפואית תוך הקפדה על מקצועיות חסרת פשרות,
במטרה להבטיח את מיצוי הזכויות וקבלת הפיצוי המקסימלי שיאפשר לכם להשתקם ולחיות בכבוד.