אבחון של מומים מולדים במערכת השתן של העובר הוא אחד הנדבכים החשובים ביותר במעקב הריון תקין.
בין המומים הללו, הממצא המכונה כליית פרסה נחשב לאחד השכיחים
והמשמעותיים ביותר מבחינת הפוטנציאל לאבחון תסמונות גנטיות נלוות.
כאשר מזהים כליית פרסה בשלב מוקדם, בדרך כלל במהלך סקירת מערכות,
הדבר מאפשר לרופאים לבצע בירור מעמיק הכולל ייעוץ גנטי ובדיקות פולשניות.
אולם, כאשר חלה רשלנות רפואית והממצא מוחמץ או שאינו זוכה להתייחסות הראויה,
ההורים עלולים למצוא את עצמם עומדים
בפני מציאות מורכבת של לידת תינוק עם פגיעות רב-מערכתיות קשות.
משרד עורך דין שמואל קשיוב מתמחה בייצוג משפחות
במקרים של אי-אבחון מומים מולדים וניהול תביעות בגין הולדה בעוולה.
התפתחות עוברית והיווצרות הכליות: למה זה קורה?
כדי להבין את המקור של כליית פרסה, יש להסתכל על התהליךהמופלא והמורכב של היווצרות האיברים ברחם.
בשבועות הראשונים של ההריון, הכליות מתחילות את דרכן
באזור האגן העוברי ועם הזמן הן נודדות כלפי מעלה לכיוון מיקומן הסופי במותניים.
במהלך נדידה זו, הכליות עוברות גם תהליך של סיבוב אנטומי.
כליית פרסה נוצרת כאשר החלקים התחתונים של שתי הכליות
נוגעים זה בזה בשלב מוקדם של ההתפתחות ומתאחים.
כתוצאה מהאיחוי, נוצר מבנה מאוחד המזכיר את האות U או צורת פרסת סוס,
הממוקם בדרך כלל נמוך יותר מהמיקום התקין
בשל החסימה של עורק המעיים התחתון שמונע מהן להמשיך לעלות.
המנגנון הביולוגי של המום: איך זה קורה?
התיאוריות הרפואיות חלוקות לגבי הסיבה המדויקת לאותו איחוי.
תיאוריה אחת גורסת כי מדובר במפגש מקרי בין תאי הכליה במהלך הנדידה,
בעוד תיאוריה אחרת מצביעה על הפרעה גנטית
או סביבתית הגורמת לרקמות להתחבר באופן בלתי תקין.
למרות שאינו נחשב למום תורשתי שעובר ישירות מהורה לילד,
השכיחות הגבוהה שלו לצד תסמונות כרומוזומליות
מעלה את החשד כי ישנם גורמים גנטיים בבסיס התופעה.
לעיתים, חשיפה לחומרים טרטוגניים כמו אלכוהול או תרופות מסוימות בשלבים הקריטיים
של יצירת האיברים (עד שבוע 8) עלולה להגביר את הסיכון להיווצרות כליית פרסה ומומים נלווים אחרים.
אבחון כליית פרסה בעת מעקב ההריון: חובת הזהירות של הסוקר
בישראל, סקירת מערכות מוקדמת ומאוחרת הן חלק בלתי נפרד מסטנדרט הטיפול הרפואי.
מצופה מכל רופא המבצע בדיקת אולטרסאונד לבחון בקפידה את מבנה הכליות, מיקומן וצורתן.
כליית פרסה ניתנת לזיהוי ברור בבדיקה זו; במקום שתי כליות נפרדות
משני צידי עמוד השדרה, ניתן לראות את גשר הרקמה המחבר ביניהן.
אי-זיהוי של ממצא בולט כזה מהווה פעמים רבות סטייה מרמת המיומנות המצופה מרופא סביר.
תפקידו של הסוקר הוא לא רק לזהות את האיחוי, אלא גם לבדוק
האם קיימים סימנים נוספים במערכות אחרות כמו הלב,
השלד או המוח, שיכולים להצביע על בעיה רחבה יותר.
החשיבות שבאבחון טרום לידתי של כליית פרסה וקשר לתסמונות גנטיות
הסיבה המרכזית לדאגה במקרה של כליית פרסה אינה תמיד תפקוד הכליות עצמו,
אלא מה שהממצא הזה עלול להסתיר.
סטטיסטיקות רפואיות מראות קשר מובהק בין כליית פרסה לבין תסמונות גנטיות חמורות.
כך למשל, אחוז ניכר מהלוקים בתסמונת אדוארדס (טריזומיה 18) סובלים ממום זה.
מדובר בתסמונת הגורמת לפיגור שכלי קשה מאוד
ומומים גופניים שאינם מאפשרים הישרדות ארוכת טווח.
גם תסמונת טרנר (היעדר כרומוזום X בנשים)
ותסמונת דאון מופיעות בשכיחות גבוהה יותר בקרב עוברים עם כליית פרסה.
אבחון מוקדם של המום מאפשר להורים לבצע בדיקת מי שפיר
עם צ’יפ גנטי או בדיקת NIPT, ובכך לקבל החלטה מושכלת לגבי המשך ההריון.
רשלנות רפואית: אימתי קמה עילה להגשת תביעה?
השאלה המשפטית המרכזית היא האם הרופא פעל בהתאם לפרוטוקולים הרפואיים.
רשלנות רפואית במקרים אלו מתחלקת לשני סוגים עיקריים.
הסוג הראשון הוא רשלנות באבחון – מצב בו המום היה קיים ונראה בבירור בבדיקה, אך הרופא החמיץ אותו.
הסוג השני הוא רשלנות בייעוץ – מצב בו המום אובחן,
אך הרופא לא הסביר להורים את ההשלכות האפשריות,
לא ציין את הקשר לתסמונות גנטיות ולא הפנה אותם לייעוץ גנטי או לבדיקות דחופות כמו צ’יפ גנטי.
אם כתוצאה מהמחדל הזה נולד ילד הסובל מנכות קשה
שהייתה יכולה להימנע אילו ההורים היו יודעים על המצב מראש, הרי שזוהי רשלנות רפואית מובהקת.
אבחון פוסט לידתי והשפעות אפשריות על איכות החיים
במקרים בהם המום לא התגלה בהריון, הוא עשוי להתגלות בשנים הראשונות לחיי הילד.
למרות שחלק מהאנשים חיים עם כליית פרסה ללא כל ידיעה או סימפטום,
המבנה האנטומי הייחודי יוצר לעיתים בעיות בניקוז השתן.
השופכנים, הצינורות המוליכים שתן מהכליה לשלפוחית,
עלולים לעבור בזווית לא תקינה שגורמת לחסימות.
כתוצאה מכך, ילדים אלו סובלים משכיחות גבוהה יותר
של זיהומים בדרכי השתן, אבנים בכליות והרחבה של אגני הכליה.
במקרים מסוימים, המום מלווה גם בבעיות במערכת הרביה,
כמו רחם דו-קרני בבנות או אשך טמיר בבנים, מה שדורש מעקב רפואי רב-תחומי ואינטנסיבי.
נולד/ה לך תינוק/ת עם כליית פרסה? הצעדים הבאים
הגילוי כי התינוק נולד עם מום שלא אובחן בהריון הוא רגע מטלטל עבור כל הורה.
הצעד הראשון הוא בירור רפואי מקיף כדי להבטיח
שהילד מקבל את הטיפול הטוב ביותר למניעת נזק כלייתי קבוע.
הצעד השני הוא בירור גנטי מלא. אם מתגלה כי לצד המום הכלייתי
קיימת פגיעה גנטית או עיכוב התפתחותי,
חשוב מאוד לאסוף את כל מסמכי מעקב ההריון,
ובמיוחד את הדיסקים של סקירות המערכות.
מומחים רפואיים מטעם משרדנו יכולים לבחון
את הצילומים הללו ולראות האם המום היה נראה לעין בזמן אמת.
אם התשובה חיובית, קיימת הצדקה מלאה לתביעת פיצויים
משמעותית שתסייע במימון צרכיו המיוחדים של הילד לאורך חייו.
תשובות לשאלות של הורים על רשלנות ואבחון
הורים רבים שואלים: האם כל מקרה של אי-גילוי כליית פרסה הוא עילה לתביעה? התשובה תלויה בנזק.
אם כליית פרסה היא הממצא היחיד והילד מתפקד בצורה רגילה לחלוטין
ללא כל פגיעה, קשה יהיה לבסס תביעת נזיקין.
אולם, כאשר אי-הגילוי מנע מההורים לדעת על קיומה של תסמונת גנטית
כמו תסמונת טרנר או מחיקה כרומוזומלית (למשל בכרומוזום 17), המצב משתנה לחלוטין.
במקרים אלו, המחדל הרפואי מנע מההורים את זכות הבחירה האם להפסיק את ההריון,
ועל כך מערכת המשפט פוסקת פיצויים שיכולים להגיע למיליוני שקלים.
שאלה נוספת שעולה היא לגבי מועד הגשת התביעה.
חשוב לדעת כי בתביעות רשלנות רפואית בהריון (הולדה בעוולה),
תקופת ההתיישנות היא עד הגיעו של הילד לגיל 7 (בתביעות הורים)
או במקרים מסוימים תנאים אחרים, ולכן יש לפעול במהירות מרגע גילוי הנזק.
פנייה לייעוץ משפטי מקצועי במשרד שמואל קשיוב
ניהול תביעה בגין כליית פרסה דורש מומחיות ייחודית המשלבת ידע משפטי מעמיק
עם הבנה רפואית בתחומי הגינקולוגיה, הרדיולוגיה והגנטיקה.
משרד עורך דין שמואל קשיוב מלווה משפחות שנפגעו מרשלנות רפואית במעקב הריון,
תוך הסתייעות בטובי המומחים הרפואיים בארץ לצורך מתן חוות דעת.
אנו פועלים ללא לאות כדי להוכיח את הקשר
שבין המחדל הרפואי לבין הנזק שנגרם לילד ולמשפחה,
מתוך הבנה כי הפיצוי הכספי הוא כלי קריטי להבטחת עתידו ורווחתו של הילד.
אם נולד לכם ילד עם כליית פרסה שלא אובחנה,
אל תישארו עם השאלות לבד – פנו אלינו לבחינת זכויותיכם המשפטיות.
