דימום אחרי לידה ומקרים של רשלנות רפואית

למרות שמדובר בתופעה שכיחה, דימום אחרי לידה עלול להיות מסוכן מאוד.
למעשה, בערך 3 עד 5% מהנשים שיולדות חשות דימום מוגבר לאחר הלידה,
ודימום לאחר לידה מהווה חלק בלתי מבוטל ממקרי המוות האימהיים לאחר הלידה.
על פי האיגוד האמריקאי למיילדות וגניקולוגיה, אובדן דם כולל של 1,000 מ”ל תוך יום אחד מהלידה נחשב לדימום לאחר לידה.
יש לציין כי דימום של היולדת יכול להתרחש גם לפני יציאת השליה ועד יום לאחר לידת התינוק.
ההשלכות הפיזיות והפסיכולוגיות של דימום אימהי קיימות במגוון חומרות, החל בדיכאון לאחר לידה ועד מוות.
בהתחשב באופי הדימום לאחר הלידה, על הרופאים להיות לא רק מוכנים וערניים,
מוכנים לרסן ולמנוע אובדן דם נוסף, עליהם גם לבחור וליישם את הטיפול הנכון עבור המטופלת הנכונה.

רופאים מיילדים, רופאים מטפלים ומומחים בנושא הריון ולידה צריכים להיות בטוחים שהם מוכנים לבצע טיפול חירום
כאשר יולדת מציגה דימום יתר לפני הלידה או אחריה, אחרת, קיים סיכון הן לחיי היולדת והן לחיי הילוד.
כשמדובר בהריון ולידה, רופאים שאינם מוכנים,או כאלה אשר מבצעים רשלנות
בדרך אחרת כלשהי עלולים לגרום נזק משמעותי לנשים ולילדים שבטיפולם.
רופאים אשר גורמים במעשיהם לפגיעות בלידה או למוות שלא כדין בכך שהם לא זיהו את סימני הדימום האימהי,
לא זיהו את הסיבה לדימום, לא קבעו בצורה רשלנית את כמות אובדן הדם והטיפול המתאים הנדרש,
או שלא טיפלו במצב עם אספקה מוכנה, ובזמן הנדרש, עלולים להיחשב לכאלה אשר ביצעו רשלנות רפואית.

ההתעלמות מגורמי סיכון ידועים או שיהוי בביצוע פעולות החייאה ועצירת דימום בחדר הלידה עומדים בבסיסן של תביעות רשלנות רפואית בלידה בשל הנזקים הפיזיים והנפשיים הקשים הנגרמים ליולדת.

אם ברצונכם לשוחח עם עורך דין בנוגע לרשלנות הקשורה לדימום של היולדת בזמן ההיריון או דימום לאחר הלידה,
פנו עוד היום למשרדנו. נשמח לספק לכם שיחת ייעוץ ולבחון את המקרה שלכם ללא עלות וללא התחייבות.

דימום אחרי לידה – סיבות אפשריות

אטוניה רחמית, מצב הנובע מכך שהרחם לא מצליח להתכווץ לאחר הלידה, הוא הגורם המוביל לדימום לאחר הלידה.
מקורות אחרים לדימום משמעותי כוללים: קרע ברחם, המטומה, קרעים,
חתכים, שארית שליה שנשארה ברחם, חסר בהיווצרות קרישי דם והיפוך רחם.

פציעות אלו דורשות לעיתים התערבות כירורגית דחופה לתיקון הקרעים או לביצוע כריתת רחם מצילת חיים, כאשר טעות טכנית או חוסר מיומנות במהלך הפעולה עלולים להוביל לתביעת רשלנות רפואית בניתוח.

מהם גורמי הסיכון לדימום לאחר לידה?

מה שמקשה על איתור מצב זה ולכן בהתאמה מקשה על מניעת הסיבוכים
הוא היעדר סימני אזהרה בשלבים מוקדמים יותר של ההיריון.
לרבע מהנשים הסובלות מדימום יתר לאחר הלידה אין כלל גורמי סיכון לכך,
ולכן על הרופאים להיות מוכנים להתמודד עם דימום מצד היולדת בכל לידה ובזמן המיידי שלאחר הלידה.
אם לנשים יש סיכון גבוה לדימום בגלל גורמים אישיים שונים,
ייתכן שיהיה עליהן ללדת בבתי חולים המאפשרים גישה מיידית לניתוח ולטיפול נמרץ.
נשים בסיכון לשטפי דם לעיתים קרובות סובלות מדימומים במהלך הלידה עוד לפני יציאת התינוק, צירים ממושכים,
זיהום של מי השפיר, תינוקות גדולים מהממוצע, אנמיה, השמנת יתר, הריון מרובה עוברים,
רעלת הריון ופעמים רבות ניתן לראות שהן עברו קודם לכן זירוז לידה (באמצעות תרופות להגברת הצירים).
בנוסף, פעמים רבות ניתן לראות שמדובר בלידה הראשונה שלהן.

האם ניתן למנוע דימום לאחר הלידה?

רופאים ואנשי מקצוע נוספים בתחום הבריאות יכולים להפחית את שיעורי התמותה כתוצאה מדימומים אצל נשים אלה
על ידי הכנה ראויה באמצעות מוכנות כוח אדם, אספקה ​​זמינה של מוצרי דם, פרוטוקולי עירוי חירום ואבחון מדויק ובזמן הנכון.
הרופאים אחראים על הערכת מצב האם והתינוק לפני הלידה וכן על הטיפול במצבים הבסיסיים
הגורמים לדימום או אלו אשר נגרמים כתוצאה מהדימום כדוגמת אנמיה או אנמיה חרמשית.
שימוש באולטרסאונד לגילוי בעיות שליה, זיהוי מטופלות העלולות לדחות עירויי דם,
הימנעות מלידה מכשירנית באמצעות מלקחיים או וואקום,
מעקב קפדני אחר סימנים חיוניים ושימוש בעיסוי ודחיסות חמות על חיץ הנקבים (פרינאום),
הם גם שיטות להתכוננות לדימום מצד היולדת. עם זאת,
הדרך היעילה ביותר למנוע דימום היא על ידי ניהול פעיל של שלב הלידה עצמה.
ניתן להשיג זאת באמצעות תרופות לזירוז צירים,
עיסוי רחם והוצאת השליה באמצעות מתיחה המופעלת על חבל הטבור ברגע שרחם האישה התכווץ לאחר לידת התינוק.

בדיקות הדמיה באגן הן כלי אבחוני קריטי לא רק בהקשר של השליה; התעלמות מממצאים חריגים או מציסטות מורכבות שהתגלו באולטרסאונד במהלך המעקב עלולה להיחשב כאירוע של רשלנות רפואית באבחון סרטן השחלות.

מכיוון שהבעיה מתעוררת לעיתים קרובות יחסית ובשל הפוטנציאל שלה להיות קטלנית,
על רופאים המיילדים תינוקות לנקוט בזהירות המתאימה בשלב הדחיפה של הלידה כדי למנוע דימום אימהי,
לדוגמא, באמצעות אוקסיטוצין לטיפול באטוניה רחמית. אמצעי נוסף הוא הימנעות מביצוע אפיזיוטומיה מיותרת,
וזה מה שרופאים עושים כדי להרחיב את פתח הנרתיק ולהימנע מקרע חמור על ידי חיתוך הפרינאום.
אובדן הדם הנוסף באפיזיוטומיה מגביר את הסיכון לדימום מסוכן.
ישנם רופאים שמבצעים באופן שגרתי אפיזיוטומיות ולכן גורמים לדימום מיותר.

סיבוכים מדימום לאחר הלידה

למרות מגוון האפשרויות הרחב להתרחשות של דימום לאחר הלידה,
המדד החשוב ביותר להימנעות מדימומים לאחר לידה הוא אבחון וטיפול מוקדם.
כאשר מתגלה דימום של היולדת ומקורו מתגלה מוקדם, הצוות הרפואי יכול לתת עירוי דם ותרופות בשעות הראשונות שלאחר הלידה,
דבר אשר יכול לסייע בבלימת הדימום ובהפחתת הסיכון למוות כתוצאה מהדימום או פגיעה חמורה בבריאותה של היולדת או של התינוק.

סיבוכים של דימום לאחר לידה כוללים:

• אובדן מוגבר של דם.
• פגיעה בתפקוד בלוטת יותר המוח.
• אנמיה.
• הלם.
• מוות.

  פגיעה כזו, המכונה תסמונת שיהאן, נוצרת כתוצאה מחסר באספקת דם לבלוטה, בדומה למקרים בהם עיכוב בזיהוי גידולים בבלוטה מוביל לתביעות על סרטן בלוטת יותרת המח רשלנות בשל הפגיעה במערך ההורמונלי של הגוף.

• בעיות בקרישת הדם.
• עייפות.
• בעיות לב.
• לחץ דם נמוך.
• דיכאון לאחר לידה.

זיהוי הסימנים של דימום אחרי לידה וביצוע האבחון הנדרש

תחילה על רופא להיות מודע לכך שקיים דימום מוגבר אחרי לידה,
ולמומחים ללידה אסור להחמיץ את סימני הדימום בשלב מוקדם כדי להגן על חייהם של היולדות והתינוקות.
כדי לאבחן את המצב, על הרופאים לזהות דימומים חריגים וסימנים נלווים,
למצוא את הסיבה לדימום, כגון טראומה, אטוניה רחמית, קרישה או בעיות שליה או רקמות ולנקוט פעולה.
לאחר הלידה, בדרך כלל מעקב אחר אובדן דם לאורך הלידה ואחרי הלידה ונמדד על ידי שקילת ספוגים ופדים
הספוגים בדם על מנת לוודא שאובדן הדם אינו עולה על 1,000 מ”ל.
כמו כן, על הרופאים לבדוק האם קיים דופק מהיר, לחץ דם נמוך, בחילות וכאבים בחזה כתסמינים של דימום.
החל מרגע האבחון, על הרופאים לטפל במקור הדימום במהירות.

טיפול וניהול מקרים של דימום אחרי לידה

מובילי דעה בתחום הרפואי ממליצים בדרך כלל על תגובה צוותית רחבה, עגלות אספקה ​​ייעודיות זמינות,
והכשרה מתקדמת במיילדות לצורך טיפול בסיבוכים חמורים כמו דימום אחרי לידה.
לאחר שנמצא דימום, ניהול המקרה כולל היענות מהירה למצב, בין אם  יש צורך בהחייאה,
מתן אוקסיטוצין, סגירת קרעים, הוצאת השליה, החלפת טסיות דם או גורמי קרישה אחרים או מתן עירוי דם.
טיפול בשטפי דם לאחר לידה עשוי לדרוש חמצן, מתן  הנשמה, אינפוזיית נוזלים,
החלפת דם, הרמת רגליים, ניקוז שלפוחית ​​השתן, והוספת פלזמה לעירויי דם, במידת הצורך.
אריזת הרחם עם גזה, סגירת עורקים להפסקת דימום, תפרי דחיסה, דחיסת רחם
וטמפונדה עם בלון (בלון המוחדר לצוואר הרחם כדי לעצור דימום)
הם כל השיטות המשמשות לעצירתו של דימום כבד.
המוצא האחרון להפסקת דימום הוא כריתת רחם.
המעקב לאחר הטיפול צריך לכלול ניטור של אובדן דם,
מעקב אחר סימנים חיוניים, כמו גם בדיקת אנמיה ופוסט טראומה.

דימום  אחרי לידה הנגרם על ידי אטוניה של הרחם

אטוניה רחמית היא הסיבה השכיחה ביותר לדימום אחרי לידה
והיא מטופלת על ידי דחיסת הרחם בעזרת יד אחת
המוכנסת לנרתיק הדוחפת כנגד גוף הרחם והיד השנייה דוחפת מטה על הבטן, יחד עם מתן תרופות.
כמו כן, קרעים והמטומות (דם הנאגר סביב כלי דם) מלידה גורמים לדימומים קשים,
אך ניתן לטפל בהם באמצעות תיקון הקרעים או החתכים.
יתר על כן, ייתכן שיהיה צורך לנקז ולתפור את ההמטומות.
סיבה נוספת הנקראת היפוך רחם, אף על פי שהיא נדירה,
עלולה להוביל לדימום יתר או להלם כאשר הרחם בולט מחוץ לתעלת הלידה או יוצא החוצה עם השליה.
על הרופא המיילד להחזיר אותו לגופה של היולדת ולתת לה תרופות לשיפור אטוניית הרחם.

דימום אחרי לידה הנוצר מקרע של הרחם

הסיבה השנייה בשכיחותה לדימום אחרי לידה היא קרע ברחם
והחשד לקיומו של קרע עולה במקרים בהם היולדת חשה רגישות בבטן,
דופק מהיר, דימום מהנרתיק, עצירה של הצירים, לחץ דם נמוך ובטן נפוחה.
מצב זה עלול להתרחש ביחד עם ברדיקרדיה עוברית (ירידה בדופק הלב של העובר).
כמו כן, רקמות מהשליה או מקרישי דם שנותרו בתוך הרחם עשויות למנוע
את יעילות התכווצות הרחם ולגרום לשטפי דם, או לכך שהשליה לא תצא החוצה.
שליה שלא יוצאת עשויה לדרוש הוצאה ידנית.
זה קורה כאשר השליה מתפתחת עמוק מדי בדופן הרחם,מצב הנקרא שליה נעוצה הגורמת לדימום לאחר הלידה.
גורמי הסיכון לשליה שגדלה כוללים גיל מתקדם של היולדת,
הריונות קודמים ושליה נעוצה או שליית פתח בהריונות הקודמים.

בעיות בקרישת דם הגורמות לדימום אחרי לידה

פגמים בקרישת הדם עלולים לגרום גם הם לשטפי דם,
בין אם הם נובעים מפגם מולד ובין אם מדובר בגורם סביבתי.
הטיפול במצב הבסיסי הגורם לבעיית קרישת הדם
הוא קו ההגנה הראשון מפני דימום בלתי נשלט, ולאחריו ניתנות טסיות דם וגורמי קרישה אחרים.
הפרעות בקרישת דם עלולות לנבוע מתסחיף מי שפיר, דימום מוגבר, מוות עוברי,
תסמונת HELLP (אנזימי כבד גבוהים ורמות טסיות נמוכות),היפרדות שליה (קריעה מדופן הרחם),
רעלת הריון, זיהום אימהי, שימוש באספירין, גנטיקה, המופיליה , ומחלות קרישיות דם אחרות.

למי לפנות במקרה של רשלנות רפואית באבחון וטיפול בדימום אחרי לידה?

אם לך או למישהי שאת מכירה נגרם נזק כתוצאה מהתמודדות לא נכונה של הצוות הרפואי עם דימום אחרי לידה,
הקפידי לפנות לעורך דין העוסק ברשלנות רפואית בלידה כדי להבין טוב יותר את הסעדים המשפטיים העומדים לרשותך במצבים מסוג זה.
כדי לקבוע האם אכן מדובר ברשלנות רפואית יש לעבור על כל החומר הרפואי
ולבחון בדקדקנות את התנהלות הצוות הרפואי ואת הצעדים שהצוות נקט או לא נקט בכדי לטפל בדימום של היולדת.
לצורך בחינת המקרה ייעזר עורך הדין בשירותיו של מומחה רפואי כדי לקבוע האם מעשה או מחדל הובילו לנזקים
וכן ייבדק האם ניתן לזהות חריגה מהסטנדרטים המקצועיים הרפואיים המקובלים והמצופים מהצוות הרפואי בנסיבות דומות.
אם אכן התרחשה רשלנות במקרה שלך, תוכלי לקבל פיצוי בגין ההפסדים הכלכליים והרגשיים שחווית מכל הגורמים האחראים.