טעות באבחון עלולה לגרום לנזק משמעותי שעלול לסכן את חיי המטופל.
אם האבחנה השגויה התרחשה מתוך רשלנות, הרופא המטפל עלול להיתבע בגין רשלנות רפואית.
סוגים נפוצים של טעות באבחון המהווים רשלנות רפואית
ישנן כמה וריאציות של טעויות אבחון אשר עשויות להתברר כרשלנות רפואית, כגון:
אבחנה שגויה
אבחנה שגויה מתרחשת כאשר רופא מאבחן בצורה שגויה מטופל עם מצב שהוא לא באמת סובל ממנו.
המטופל עשוי לקבל טיפול עבור מצב שהוא לא סובל ממנו, בעוד שמחלתו האמיתית ממשיכה להתקדם ולעתי אף מחמירה בשל כך שהמטופל לא מקבל את הטיפול הנדרש לו.
אבחנה שהוחמצה
רופא עשוי לבחון ולפטור את החולה כבריא, כאשר הוא או היא בעצם סובלים ממחלה או מצב שהרופא לא הצליח לאבחן.
אבחנה מאוחרת
רופא מאבחן נכון חולה, אך רק לאחר פרק זמן ממושך.
האבחון המאוחר עלול לגרום למצב של החולה להחמיר ולעתים אף להתפתחות של תסמינים נוספים.
אי זיהוי סיבוכים
מתרחש בדרך כלל כאשר רופא מאבחן נכון את המטופל אך אינו מצליח לזהות סיבוכים העלולים להחמיר את המחלה או המצב.
אי אבחון מחלה קשורה
רופא עשוי לאבחן נכונה חולה במחלה אך לא מצליח לזהות שהוא או היא סובלים ממחלה קשורה אחרת.
זו יכולה להיות מחלה שמלווה לעיתים קרובות את המצב הראשוני או שיש לה שיעור גבוה בהופעה בחולים עם המצב העיקרי.
אי אבחון מחלה שאינה קשורה
רופא עשוי לאבחן נכונה מחלה אחת שחולה סובל ממנה, אך לא מצליח לאבחן מחלה שנייה שאינה קשורה.
מקרים נפוצים של רשלנות באבחון
רופא עשוי לאבחן באופן שגוי את המטופל על ידי:
- אי ביצוע בדיקות אשר נדרשו באותה עת.
- אי הפניית מטופל לרופא מומחה.
- טעויות במתן תרופות.
- פרשנות מוטעה של תוצאות בדיקות מעבדה.
- תקשורת לקויה בין הרופא למטופל לגבי מצבו של המטופל והסימפטומים מהם הוא סובל.
- ביצוע מעקב לקוי אחר מצב של החולה ואחר הסימפטומים אותם הוא מציג.
רופאים מחויבים לנקוט בכל האמצעים הנדרשים כדי להבטיח את בריאותו של המטופל.
אם אבחנה שגויה מתרחשת כתוצאה מכך שהרופא לא מבצע את פעולות המעקב הנדרשות או לא מתייחס לתלונותיו של המטופל,
הוא או היא עלולים להיות אחראים להחמרה במצבו של המטופל.
באילו מקרים טעות באבחון או איחור באבחון נחשבים לרשלנות רפואית?
אבחון שגוי או אבחון מאוחר אינם מספיקים בכדי להגיש תביעת רשלנות רפואית.
כדי להצליח בתביעת רשלנות רפואית יהיה עליכם להוכיח מספר דברים.
יחסי רופא-חולה
קיים קשר בין הרופא למטופל, כלומר יש להראות שהמטופל הגיע לצורך קבלת טיפול אצל הרופא הספציפי בשונה מרופא אשר ראה אדם ברחוב או במסדרון קופת החולים ונתן לו עצה רפואית כלשהי.
הרופא התנהל בצורה רשלנית
יהיה עליכם להוכיח שהרופא נכשל בחובתו לספק שירות רפואי בצורה סבירה ויעילה.
הציפיה מהרופא היא לספק טיפול רפואי ברמה סבירה התואמת את הטיפול הרפואי אשר רופאים אחרים היו מספקים בנסיבות דומות.
קשר בין הרשלנות הרפואית לנזק
אבחון מוטעה או איחור באבחון מובילים במקרים רבים להחמרה במצבו של המטופל.
יש להראות כי להחמרה זו יש השפעה כלשהי מבחינת עוצמת הנזק שנגרם למטופל.
לדוגמה: איחור של שבועיים באבחון מחלת הסרטן לא יוביל לפיצוי כספי כלשהו גם אם האיחור יוכח שכן בלתי אפשרי להוכיח שמצבו של המטופל היה שונה אם מחלתו הייתה מתגלה שבועיים קודם לכן.
מנגד איחור של מספר שעות באבחון אירוע לבבי או אירוע מוחי עשוי להספיק לצורך הוכחת כל המרכיבים של תביעת רשלנות רפואית.
המטופל סבל מנזק ממשי
השלב האחרון לביסוס אחריות לאחר אבחון שגוי הוא להראות שנגרם לכם נזקק ממשי כתוצאה מרשלנותו של הרופא.
בעת הגשת תביעת רשלנות רפואית יש להראות כי נגרם לכם נזקים כמו למשל הפסדי השתכרות, צורך בעזרה מוגברת של בני משפחה, הוצאות רפואיות וכו'.
יש להראות כי ההוצאות המוגברות שנגרמו לכם הם תוצר ישיר של מקרה הרשלנות.
דוגמה: קיימים מקרים בהם ניתן להוכיח בצורה חד משמעית שקיימת רשלנות של הרופא המטפל באבחון מחלת הסרטן,
אך למרות זאת התמזל מזלו של המטופל ומחלתו התגלתה בשלב מוקדם מאוד.
במקרים כאלה לעתים לא כדאי להגיש תביעת רשלנות רפואית שכן אין נזק ממשי אשר ניתן לשייך לרשלנותו של הרופא.
סיכום
בכל מקרה של טעות באבחון, בין אם מדובר באבחון מאוחר ובין אם מדובר באבחון שגוי, מומלץ לפנות למשרדנו לצורך בחינת המקרה.
משרדנו יאסוף את החומר הרפואי ויתייעץ עם הרופאים הרלוונטיים על מנת לבדוק האם במקרה הספציפי שלכם קיימת כדאיות בהגשת תביעת רשלנות רפואית לבית המשפט.