כאשר תחום התביעה חורג מרמות הידע הנורמליות של בני אדם, בית המשפט דורש חוות דעת של מומחה בתחום.
לאור האמור, זה לא מפתיע שבתחום הרפואי תקנות סדרי הדיון דורשות הגשת חוות דעת של מומחה עם התביעה.
לאור העובדה שמחובתו של התובע להראות קיומה של רשלנות רפואית, אחד מהצעדים הראשונים אותם יעשה עורך הדין המייצג
הוא למצוא מומחה אחד או יותר בתחום הרלוונטי לצורך קבלת חוות דעתם לעניין קיומה של רשלנות.
רופא שאני מכיר/ה אמר שבמקרה שלי הייתה רשלנות רפואית, מדוע זה לא מספיק?
ראשית לא בטוח שהרופא שאמר לך שמדובר ברשלנות הוא מומחה, מעבר לכך, גם אם הרופא אכן מומחה
לרוב עורך הדין יעדיף לפנות למומחה שמעבר למומחיותו גם כותב חוות דעת משפטיות לצורכי בית משפט,
מומחה אשר עורך הדין רגיל לעבוד עמו ויודע כי המומחה יודע להעיד כראוי בבית המשפט במידה ויהיה צורך בכך.
מה צריכה לכלול חוות הדעת של המומחה?
חוות הדעת צריכה לסקור את כל פרטי המקרה, לתאר את הרשלנות, להסביר מי התרשל ומדוע מדובר ברשלנות, לפרט לעומק את החריגה מסטנדרט הזהירות הסביר ולהבהיר כיצד היה צריך לנהוג במקרה זה.
בנוסף יש להסביר כיצד הרשלנות הובילה לנזקים מהם סובל/ת התובע/ת ואף לפרט את הנזקים של התובע לעומק.
חשוב אך לא חובה על המומחה להפנות לספרות רפואית רלוונטית עליה הוא מסתמך לצורך כתיבת חוות דעתו.
הספרות הרפואית אינה חייבת להיות בהכרח אך ורק ספרי רפואה, המומחה יכול וצריך להסתמך על ניירות עמדה של האיגודים הרלוונטיים, מאמרים, חוזרי מנהל וכו'.
חשוב להבין שאין חוות דעת מושלמת וכל חוות דעת, שנכתבת על ידי כל מומחה ניתנת לסתירה ולכן יש לוודא ככל האפשר שחוות הדעת כמו גם העדות של המומחה בבואו להעיד בבית המשפט תיחשב כבעלת הסבירות הגבוהה ביותר ביחס לחוות הדעת מטעם הנתבעת.