למי שפיר יש חשיבות רבה כאשר העובר מתפתח ברחם אימו.
מי השפיר מרפדים את התינוק הגדל נגד פגיעות ומכות אשר עלולות להתרחש בגופה של היולדת בזמן ההיריון.
מי השפיר מקדמים את התפתחות השרירים והשלד.
וכאשר העובר בולע את המים ברחם, מי השפיר אף עוזרים להתפתחות מערכת העיכול של התינוק.
לרוע המזל, אם התינוק שואף את מי שפיר במהלך הלידה, עלולות להיווצר בעיות חמורות.
שאיפה בטעות של חומרים לקנה הנשימה או לריאות נקראת אספירציה,
ושאיפה של מי שפיר עלולה לגרום לסיבוכים חמורים אם היא לא מתגלה ומטופלת בהקדם.
האם שאיפת מי שפיר ושאיפת מי שפיר המובילה לדלקת ריאות הם אותו דבר?
בעוד שכל המקרים של דלקת ריאות כתוצאה משאיפת מי שפיר הם כאמור תוצאה של שאיפת מי השפיר,
לא כל המקרים של שאיפת מי שפיר יסתיימו בדלקת ריאות.
שאיפת מי שפיר נקראת גם שאיפת מקוניום.
מקוניום הוא חומר הוא שחור ומזוהם,
שנחשב בעצם לצואה הראשונה של התינוק, אשר יוצאת בדרך כלל זמן קצר לאחר הלידה.
אולם לעתים תינוק מוציא את הצואה לפני לידתו,
והצואה אשר נקראת מקוניום עושה את דרכה אל מי השפיר.
כשתינוק שואף את נשימותיו הראשונות, הוא עלול לשאוף מי שפיר הנגועים במקוניום,
והמקוניום עלול להיספג עמוק בתוך ריאות התינוק, דבר אשר עשוי להוביל לקשיי נשימה ודלקות חמורות, כמו דלקת ריאות.
צוות רפואי יכול לאבחן שאיפה של מקוניום על ידי בדיקת נוכחות של מים מקוניאליים בנוזל מי השפיר בלידה.
יתכן שיהיה צורך לבצע צילום רנטגן חזה לתינוק.
תינוק ששאף את המקוניום עשוי להיות עם קשיי נשימה או נשימות מהירות, להשמיע רעש גרגור בעת הנשימה,
להתאמץ לנשום באופן הנראה לעין (חזה נפוח) מתאמץ
באופן נראה במהלך הנשימה או נראה שיש חזה נפוח; או שיש להם צבע עור חיוור מאוד בגוף ובציפורניים.
שאיפה של מקוניום מתרחשת רק במספר קטן של לידות,
וזה נדיר עוד יותר שהילודים סובלים מדלקת ריאות כתוצאה משאיפת המקוניום.
אך כאשר זה קורה מדובר באירוע אשר עלול לסכן את חייו של התינוק.
המקוניום, כמו כל צואה, מכיל חיידקים ואם המצב לא מטופל מיידית, עלולה להתפתח דלקת ריאות אצל התינוק.
במקרים מסוימים דלקת ריאות עשויה להיגרם כתוצאה מזיהום נגיפי,
אך מרבית המקרים של דלקת הריאות אצל תינוקות שזה עתה נולדו נובעים ממקור חיידקי.
כיצד על הצוות הרפואי למנוע או לטפל בבעיות הנוצרות במקרים של תסמונת שאיפת מקוניום?
אם יש חשד כי התינוק שאף מי שפיר המכילים מקוניום, יתכן שתינתן לו אנטיביוטיקה.
מכיוון שלתינוק שזה עתה נולד עשויה להיות מערכת חיסונית שאינה מפותחת, אנטיביוטיקה יכולה לספק לו תמיכה חשובה.
במידת הצורך, צוות רפואי יכול לספק לתינוק תמיכה נשימתית
על מנת להפחית את העומס הקיים על ריאותיו של התינוק ולצורך ייצוב נשימתו.
יתכן שיהיה צורך גם במתן חמצן. במקרים החמורים ביותר,
התינוק עשוי להזדקק לחמצון חוץ גופי בעזרת ממברנה (ECMO) כדי לסייע או להחליף את תפקודי הריאות.
לעיתים ניתן למנוע שאיפה של מי שפיר נגועים במקוניום.
לדוגמה, אם הצוות הרפואי חושד כי מי השפיר מכילים מקוניום,
הם עשויים להורות על הזלפת נוזלים למי השפיר במהלך הלידה,
דבר המאפשר לנקז את נוזלי המקוניום. ניתוח קיסרי עשוי להיות מתאים גם כן בנסיבות מסוימות.
האם הרופא שלי לא התייחס כנדרש לקיומה של תסמונת שאיפת מקוניום אצל הילד שלי?
המון דברים קורים במהלך ההיריון ובלידה עצמה, וכנראה שלא הייתם ממוקדים בכל פעולה של הרופא שלכן.
עם זאת, אם תינוקך שאף מי שפיר, ובמיוחד אם תינוקך פיתח דלקת ריאות כתוצאה מכך,
יתכן שאת תוהה אם הרופא שלך לא עשה משהו שהיה עליו לעשות,
וכן האם יכול להיות שהתנהלות של הרופא עולה כדי רשלנות רפואית.
ראוי לציין כי תוצאה רעה לא אומרת בהכרח שהייתה רשלנות רפואית בלידה.
עם זאת, לעיתים קרובות ישנם דברים שאנשי רפואה יכולים וצריכים לעשות,
אך הם אינם מצליחים לעשות, וכתוצאה מכך נגרם נזק לתינוק.
רשלנות רפואית דורשת ארבעה אלמנטים:
- חובת זהירות, כגון בין רופא לחולה;
- הפרת החובה, כגון אי התנהלותו כפי שרופא סביר היה פועל באותו מצב;
- קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק;
- נזקים כגון הוצאות רפואיות, הפסדי השתכרות, כאב וסבל וכו'.
אם הרופא שלך לא עשה משהו שרופא סביר היה צריך לעשות,
כמו להזמין הזלפת נוזלים למי השפיר במקרים בהם עולה חשד לשאיפת מי השפיר,
לגלות סימנים לכך שאולי תינוק שאף מי שפיר, או לא ביצע מעקב הולם אחר תינוק ששאף מי שפיר, יתכן כי מדובר ברשלנות רפואית.
פנו אלינו לקבלת ייעוץ והכוונה ללא עלות וללא התחייבות.